גזרה שמא ישהא. פי' עד י''ט שהוא פנוי ויבא לידי תקלה להשתמש בהן תרומה אבל אדם אין משהא עצמו מלטבול ועוד לא שייך למיחש לידי תקלה כל כך:

מערמת וטובלת בבגדיה. תימה היינו שרייה ושרייה אסורה מפני שהוא מכבס ומלבן דאמרי' שרייתו זו היא כבוסו וי''ל דהואיל דהוי דרך טינוף שרי ותדע דהאיך אנו מנגבים ידינו במפה בשבת הא הוי שרייה ואסור מפני שהוא מכבס ומלבן אלא כיון דהוי דרך טינוף שרי הכא נמי נימא הכי:

היכי משכחת לה בכהנים. וא''ת בישראל נמי משכחת לה דכל הפוסל תרומה מטמא משקין להיות תחלה וי''ל דמיירי בכלי שאינו ראוי להשתמש בתוכו מים כגון כלי מנוקב:

כלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין אותו בולד הטומאה מטבילין אותו וכו'. פירש רש''י דמיירי שנטמא מערב י''ט דאי בי''ט אפילו באב הטומאה מטבילין אותו והא דאמרינן לעיל מערב י''ט אין מטבילין אותו בי''ט מיירי שנטמא באב הטומאה וטעמא דאב הטומאה אין מטבילין אותו משום דטומאה דאורייתא היא דנראה כמתקן אבל בטומאה שנטמא במשקין אינו טמא כי אם מדרבנן ולא מחזי כמתקן ועוד פירש פירוש אחר דמיירי שנטמא בי''ט עצמו ובאב הטומאה ומ''מ אין מטבילין אותו בי''ט הואיל וצריך הערב שמש ואין מטבילין לצורך חול אבל בולד הטומאה אינו צריך הערב שמש ומטבילין אותו בי''ט והא דאמרינן נטמא ביום טוב מטבילין אותו בי''ט מיירי שנטמא בולד הטומאה ולא נהירא ליה לרש''י דאכתי מ''מ הרי ראוי להשתמש בו חולין שאינו צריך הערב שמש אלא תרומה והר''י פי' דניחא לפי המסקנא דאיירי בתרומה דשם צריך הערב שמש ואינו נראה להר''ר יצחק דאטו פסיקא ליה דכהנים לית להו חולין ומיהו קשה היאך הוא מותר להטביל כלי שנטמא בולד הטומאה דאם רוצה להשתמש בחולין ובמעשר א''צ טבילה ואי משום תרומה הא בעי הערב שמש וא''כ לצורך חול הוא מטביל ויש לומר דלפירוש אחר שפירש רש''י ניחא דבטבילה דרבנן כמו זו לא בעיא הערב שמש. כדתנן במסכת פרה (פי''א משנה ה) כל הטעון ביאת מים מדברי חכמים לאחר ביאתו מותר בכולן:

מדלין בדלי טמא והוא טהור. מאליו תימה דבמתניתין אמר אין מטבילין כלי על גבי מימיו לטהרו וי''ל דהתם מיירי שהוא מלא מים ויש בו הוכחה דלאטבולי קבעי ואסור להטביל כלי דמחזי כמתקן אבל הכא אין הכל יודעין שהדלי טמא וא''כ הרואה יהא סבור דלשאוב הוא צריך:

נגזור השקה אטו הטבלה. וקשה לפרוך נגזור משום שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים להשיקן וי''ל דגבי הטבלת כלי צריך למגזר שמא יעבירנו לפי שלהוט להטבילו אבל בהשקת מים אין להוט כל כך להשיקן דאפשר במים אחרים וכן בסמוך בולד הטומאה לא פריך נגזור שמא יעבירנו לפי שאינו להוט כל כך להטבילו כיון דליכא אלא טומאה דרבנן:

גזרה י''ט אטו שבת. ולא הוי גזרה לגזרה די''ט ושבת אחת היא:

שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. תימה אמאי לא קאמר שמא יוציאנו מרשות היחיד לרשות הרבים וי''ל שיש היכרא בפתח ובגפופי החצר: